האי המוכר כאירלנד מורכב מהרפובליקה של אירלנד שהיא מדינה עצמאית וצפון אירלנד היא חלק מבריטניה, אמנם אין גבול פיזי בינהן ואתם יכולים לעבור מאחת לשניה בקלות, אך מדובר בשתי מדינות שונות.
הרפובליקה של אירלנד, מהווה את רוב השטח של האי והחלק הדרומי שלו,אירלנד חברה באיחוד האירופי (האיחוד האירופי), בעוד שצפון אירלנד כבר לא חלק מהאיחוד כתוצאה מה Brexit , בריטניה החליטה לצאת מהאיחוד האירופי .
בירת אירלנד היא העיר דבלין ואילו בירתה של צפון אירלנד היא בלפסט,לשניהם יש שדות תעופה בינלאומיים . לרפובליקה של אירלנד יש דגל שונה מבריטניה, טריקולור של ירוק, לבן וכתום.
לאירלנד ולצפון אירלנד יש מטבעות שונים . באירלנד יש יורו, בהיותה חלק מגוש האירו, בעוד לצפון אירלנד יש את הפאונד. חלק מהמקומות בצפון אירלנד יקבלו יורו כתשלום , עם זאת, לא ניתן להשתמש בלירה לתשלום ברפובליקה של אירלנד.
אנגלית היא השפה הרשמית של צפון אירלנד, בעוד שברפובליקה של אירלנד יש שתי שפות, אנגלית וגאילגה (אירית). אם כי אנגלית היא השפה השלטת באירלנד ומיעוט תושבים, בעיקר מהדור המבוגר דובר אירית. כשתטיילו לאורך אירלנד תשימו לב לשוני בין המבטאים, למבטא בצפון אירלנד יש השפעות מהרפובליקה, סקוטלנד ואנגליה והוא שונה במידה ניכרת מהמבטא בדרום האי, עד כדי כך שזאת נשמעת שפה שונה לחלוטין ולמרות שהם דוברי אנגלית, למי שמגיע מחוץ לאירלנד יש קושי להבין את השפה.האי אירלנד הוא אי נוצרי ברובו, הרפובליקה של אירלנד היא מדינה קתולית ברובה. עם זאת, בצפון אירלנד יש שיעור גבוה יותר של נוצרים פרוטסטנטים.
הסיבות להפרדה בין אירלנד לצפון אירלנד
בריטניה שלטה בשטח אירלנד במשך 800 שנה. במשך מאות שנים, בריטניה ביקשה לכבוש, לשלוט ולשלוט באירלנד. במשך מאות שנים ביקש העם האירי לשחרר את אירלנד מהשלטון הבריטי. בריטניה, מעצמה קולוניאלית גדולה ועוצמתית הצליחה להביס את המאמצים הרבים והמתמשכים של העם האירי לשחרר את עצמם. במהלך המאה ה -19, כתוצאה מהדיכוי והרעב הבריטי, אוכלוסיית אירלנד ירדה במחצית .
בשנת 1170 פלשו נורמן ויקינגים שהשתלטו על אנגליה, על אירלנד והפכו אותה לשטח אנגלי. בתחילת המאה ה -16 הפכה הדת הרשמית של אנגליה לפרוטסטנטית, בעוד שרוב האירים נותרו קתולים. זה יצר מתחים שהובילו בסופו של דבר למהפכה ולעצמאותה של אירלנד.
בשנת 1169, ברונים אנגלים, נחלצו לעזרתו של מלך ליינסטר באירלנד , אלא ששנתיים לאחר מכן נחת המלך הנרי השני עם כוחות משמעותיים ואילצו את האדונים האירים הגאליים הנותרים לקבל אותו כמלך שלהם.
בשנת 1534 הכריז המלך הנרי השמיני על עצמו כראש הכנסייה של אנגליה ולמלך אירלנד. הלורדים האירים בראשות לורד תומס פיצג'רלד ניסו למרוד בכתר שבוטל במהירות. הנרי גם הורה על פירוק המנזרים האירים הקתולים והעביר את אדמת הכנסייה לכנסייה האנגליקנית החדשה (פרוטסטנטית).
בשנת 1594 החל הרוזן מטיירון במרד באלסטר שנמשך עד תבוסתו וכניעתו בשנת 1603, לאחר מכן קיבלו פרוטסטנטים נאמנים מסקוטלנד ואנגליה אדמות מוחרמות של אירים.
בשנת 1695 הונהגו חוקי העונשין שבהם נשללו מהקתולים זכויות בסיסיות שכללו איסור להחזיק סוס, להתחתן מחוץ לדתם ולרכוש או לרשת רכוש. במקביל נאסר החינוך האירי ונאסר על קיום התרבות האירית הקתולית בניסיון למגר אותה.
במהלך השנים היו ניסיונות למרידות נגד השלטון הבריטי, חוק האיחוד התקבל בשנת 1801 המאחד את אירלנד מבחינה פוליטית עם בריטניה. הפרלמנט האירי פוזר .
בשנת 1829 השיג דניאל אוקונל את חוק האמנציפציה הקתולי, והחזיר מעט זכויות לקתולים. הוא כיהן כלורד ראש העיר הראשון של דבלין.
בין 1845 ל-1851 ארע אחד מהאסונות הגדולים ביותר באי הנקרא "הרעב הגדול " , גידולי תפוחי האדמה נכשלו בגלל גידולים, ויותר ממיליון בני אדם מתו, רבים מהאירים היגרו עקב הרעב. ממשלת בריטניה התנגדה לסיוע במזון וחלק ניכר מהיבול הטוב יוצא לבריטניה.
ההערכה היא שכמיליון גברים, נשים וילדים אירים נספו בתקופת הרעב,אלפים מתו מרעב, ועוד מאות אלפים ממחלות הנגרמות כתוצאה מתת תזונה. מיליון נוסף היגרו מהאי כדי להימלט מעוני ומרעב, עם נחיתות רבות בערים שונות ברחבי צפון אמריקה ובריטניה.
הסברה היא כי הממשלה דאז התעלמה ממצוקתם של עניי אירלנד מתוך זדון, או מתוך חוסר כשירות טוני בלייר , בתקופתו כראש ממשלת בריטניה, פרסם הודעה בשנת 1997 והציע התנצלות רשמית לאירלנד על ההתנהלות של ממשלת בריטניה באותה תקופה.
בין 1886 ל-1895 ניסה ראש ממשלת בריטניה, וויליאם גלדסטון, להנהיג שלטון בית בבית הנבחרים, הייתה דרישה שהממשל של אירלנד יוחזר לאדמת הבית באירלנד , קמה קבוצה שהקימה את כוח ההתנדבות של אולסטר (UVF), שחבריה התנגדו לניסיון לכפות את השלטון הבריטי על אירלנד.
ב-1914, עקב התפרצות מלחמת העולם הראשונה, כוח המתנדבים האירי וצבא האזרחים האירי ראו בכך שבריטניה עסוקה במלחמה, את ההזדמנות שלהם להתקומם.
בשנת 1916, בחג הפסחא, קבוצה של רפובליקנים השתלטה על משרד הדואר הכללי בדבלין, והמנהיג הכריז באופן חד צדדי על אירלנד כרפובליקה. לאחר 6 ימי לחימה והפגזות של הבריטים, הרפובליקנים נכנעו והם נלקחו לכלא , שם 15 מהם הוצאו להורג. בתחילה אירים רבים כעסו על המרד מכיוון שמבנים רבים בדבלין נהרסו מההפגזות, אבל עם הזמן, לאחר שראו שחלק מאנשי המרד הוצאו להורג וחלק נכלאו מבלי שהובאו למשפט, התמיכה ברפובליקנים גדלה במהירות ויותר אירים החלו לתמוך בהיפרדות מהשלטון הבריטי.
ב-1918 זכו הרפובליקנים תחת דגלו של סין פיין ברוב גדול של המושבים האיריים, הכריזו על עצמאות ,מלחמת העצמאות האירית נמשכה מ-1919 עד 1921, עד לחתימת האמנה האנגלו-אירית. שיצרה את המדינה החופשית האירית של 26 מחוזות ואת 6 המחוזות של אלסטר שנותרו בבריטניה.
העימות בצפון אירלנד היה מאבק של גורמים באוכלוסייה הקתולית או הלאומנית, שניהלו בעיקר על ידי הצבא האירי הרפובליקני הזמני (IRA), המאבק נמשך שלושים שנה , במהלכן היתה אלימות פוליטית, עימות מזוין בעוצמה נמוכה בתוך ששת המחוזות הצפון מזרחיים של אירלנד שהיו חלק מממלכת בריטניה המאוחדת וצפון אירלנד.זה היה סכסוך של התקוממות מזוינת נגד המדינה במטרה ליצור אירלנד עצמאית מאוחדת.
IRA הודיעה על הפסקת אש בשנת 1994, ואחריה זמן קצר לאחר מכן הגיעו הקבוצות הנאמנות, שהובילו לשיחות רב מפלגתיות על עתידה של צפון אירלנד. העימות הסתיים רשמית והוכרזה הפסקת אש עם הסכם בלפסט שנקרא " יום שישי הטוב של 1998" אז הוקמה ממשלה ממוקדת בצפון אירלנד, שעדיין בתוקף היום.
ממשלת רפובליקת אירלנד מורכבת מפרלמנט נבחר, המחייב את החוקים, ונשיא, שהוא ראש המדינה. ראש הממשלה הוא ה- Taoiseach שפירושו "צ'יף". הוא ראש הממשלה ומנהיג המפלגה הפוליטית עם הכי הרבה חברי פרלמנט.הנשיא נבחר על ידי תושבי אירלנד והם, בתורם, ממנים את ה-Taoiseach. ראש הממשלה ה-Taoiseach אחראי על מינוי חברי הממשלה. הרשות המבצעת של המדינה נתונה ל-Taoiseach, Tánaiste (סגן ראש הממשלה) ולחברי ה-Dáil (האסיפה של אירלנד).
צפון אירלנד היא חלק מהממלכה המאוחדת ,לצפון אירלנד יש ממשלה ממוקדת בראשות השר הראשון וסגן השר. בית המחוקקים מופעל על ידי אספת צפון אירלנד עם יושב ראש האסיפה ,עם 3 סגני דוברים.
ערים מרכזיות באירלנד ובצפון אירלנד
נמנה כמה מהערים הבולטות במדינה (רשימה חלקית בלבד):
דבלין (ברפובליקה) ובלפסט (בצפון אירלנד)
בירת הרפובליקה: דבלין היא העיר היחידה באירלנד המונה יותר ממיליון תושבים. ומתוכם, רק חלק קטן מתגוררים בעיר, כשפרברים רבים מהווים את עיקר האוכלוסייה.
יש רק חמש ערים רשמיות ברפובליקה של אירלנד (השאר עיירות או כפרים), ודבלין נמצאת בראש הרשימה המוחלטת של הרשימה. 565 אלף איש מכנים את האזור העירוני המרכזי של עיר הבירה כבית, אך ישנם יותר מ -1.8 מיליון אנשים החיים באזור המטרופולין. המשמעות היא שמעל 25 אחוזים מכלל אוכלוסיית אירלנד גרים בדבלין או בסביבתה.
בלפסט (צפון אירלנד)
בלפסט היא בירת צפון אירלנד, שהיא חלק מבריטניה. המרכז העירוני מתגאה ב -340,220 תושבים, אך באזור המטרופולין הרחב חיים יותר מ -670,000 איש.
קורק סיטי
עם 119,230 תושבים, קורק היא אחת הערים הגדולות באירלנד אך היא עדיין מצליחה להרגיש כמו עיירה קטנה עם קצב חיים איטי יותר. ממוקמת על גדות נהר אף על פי שזו העיר השנייה של הרפובליקה של אירלנד מבחינת גודלה, מקומיים קורקיים גאים מתלוצצים על כך שהיא בירת אירלנד האמיתית.
לימריק
אחרי קורק, לימריק היא העיר השנייה בגודלה במחוז מונסטר ומתגוררים בה 94,192 תושבים (עם סך של 162,413 אנשים המתגוררים באזור המטרו). המקומיים תמיד שמחים לשוחח על קבוצות הספורט הגאליות המקומיות שלהם. העיר ממוקמת במקור השאנון, הנהר הארוך ביותר באירלנד, ויש לה חוף ים .
דרי סיטי, צפון אירלנד
93,512 תושבים מתגוררים בדרי סיטי, אך בסך הכל 237,000 תושבים באזור המטרו. העיר נקראה רשמית לונדונדרי בשנת 1613 ושמה אושר מחדש בפסיקת בית משפט בשנת 2007,ידועה בכינויה "דרי". היא העיר השנייה בגודלה בצפון אירלנד וקרובה לגבול עם דונגל. דרי מפורסמת בחומות העיר מהמאה ה -17 .
העיר גאלוויי
בעיירת הקולג 'המקסימה גאלווי סיטי מתגוררים 79,934 איש ,העיר הקטנה עוברת לאורך הגדות על נהר הקריב ומתפרסת לעבר מפרץ גאלווי. העיר מהווה תחנה פופולרית למוזיקה חיה.
ליסבורן (צפון אירלנד)
ממוקמת כ -13 קילומטרים מחוץ לבירת צפון אירלנד, מתגוררים 71,465 תושבי ליסבורן באזור המטרופוליטן בלפסט. הוא נחשב רובע עד 2002 כאשר ליסבורן קיבל מעמד של עיר במסגרת יובל הזהב.
Newtownabbey (צפון אירלנד)
בניו טאון -אביי מתגוררים ב- 62,056 תושבים והיא שוכנת ממש מחוץ לבלפסט בצפון אירלנד. לעיתים היא נחשבה לפרבר, העיר נוצרה בשנת 1958 כאשר שבעה כפרים אוחדו יחד תחת שלטון מקומי אחד. 09
בנגור (צפון אירלנד)
מתגאה ב -60,260 תושבים, והיא מבחינה טכנית חלק מאזור המטרופולין בלפסט. העיר מצויה כ -14 קילומטרים מחוץ למרכז העיר והייתה מקום פופולרי לחופשת הקיץ מאז התקופה הוויקטוריאנית.
ווטרפורד סיטי
ווטרפורד סיטי אירלנד
אוכלוסיית ווטרפורד מונה -53,504 תושבים. היא אמנם לא העיר הגדולה ביותר באירלנד, אך היא העתיקה ביותר. האזור סביב ווטרפורד התיישב לראשונה על ידי הוויקינג בשנת 853 . עיר הנמל, הממוקמת בדרום מזרח הרפובליקה של אירלנד, מוכרת ככל הנראה בזכות ההיסטוריה של ייצור הזכוכית.
דרוג'דה
בדרוג'דה יש 40,956 תושבים – עיירה שמתפרסת מבחינה טכנית לשני מחוזות שונים. דרוג'דה ממוקמת ברובה בקו לות ', אך החלק הדרומי של העיירה משתרע אל קו מייט. דרוג'דה עשירה בממצאים ארכיאולוגיים ושוכנת ממש מחוץ לניוגראנג ', מכלול של מונומנטים פרהיסטוריים .
דונדאלק
Dundalk היא עיר המחוז במחוז Louth ברפובליקה של אירלנד אך היא שוכנת קרוב לגבול עם צפון אירלנד. Louth הוא אולי המחוז הקטן ביותר באירלנד אך דונדאלק היא עדיין אחת הערים הגדולות במדינה עם אוכלוסייה של 39,000 איש. העיירה שוכנת כמעט באמצע הדרך בין דבלין לבלפסט .
נבן
בנבן אירלנד , מתגוררים 30,173 איש. עיירת הכפר בקו מית ', נאוואן, היא עיר הולדתו של השחקן פירס ברוסנן העיירה המסורתית קרובה לגבעת טארה , שהיא כנראה מבצר הגבעות המפורסם ביותר באירלנד. תמצאו בה מונומנטים פרהיסטוריים
באירלנד יש 26 מחוזות ובצפון אירלנד יש שישה מחוזות.
26 מחוזות – הרפובליקה של אירלנד : קרלו, קאבן, קלייר, קורק, דונגל, דבלין, גאלווי, קרי, קילדאר, קילקני, לאוס, לייטרים, לימריק, לונגפורד, לוט, מאיו, מית', מוניהן, אופאלי, רוסקומון, סליגו, טיפררי , Waterford, Westmeath, Wexford ו-Wicklow.
6 מחוזות – צפון אירלנד : אנטרים, ארמאג, דרי, דאון, פרמנאג וטיירון.
האי אירלנד הוא 32,599 מייל רבוע או 84,431 קמ"ר. השטח של הרפובליקה של אירלנד הוא 27,136 מייל רבוע או 70,238 קמ"ר ושטחה של צפון אירלנד הוא 5,463 מייל רבוע או 14,148 קמ"ר.
האוכלוסייה של אירלנד וצפון אירלנד המשולבת היא כ -6.6 מיליון. באירלנד יש 4.8 מיליון תושבים, בעוד שבצפון אירלנד יש 1.8 מיליון תושבים.
צפון אירלנד היא מדינת הממלכה המאוחדת. הרפובליקה של אירלנד אינה חלק מבריטניה. זו מדינה עצמאית.
לא. צפון אירלנד היא מדינת הממלכה המאוחדת וחלק מבריטניה. זו לא מדינה בפני עצמה, וגם לא הייתה מעולם.
חברות השכרת רכב צריכות להבטיח שפרמיית הביטוח מכסה נהיגה בשתי המדינות.
הסיבה העיקרית לסכסוך באירלנד היה סירובה של ממשלת בריטניה לאפשר לעם האירי לממש את זכותו להגדרה עצמית לאומית.
ביום שני של חג הפסחא, 24 באפריל 1916, הכריזה קבוצה של לאומנים אירים בפיקודו של פאדרייג פירס וג'יימס קונולי על הקמת הרפובליקה האירית. כ -1,600 חסידים ערכו מרד נגד הממשלה הבריטית באירלנד. המורדים תפסו בניינים בולטים בדבלין. מנהיגי המורדים וחסידיהם שרבים מהם היו חברים בארגון לאומני בשם המתנדבים האירים, או קבוצה אחרת שנקראה צבא האזרחים, תפסו את סניף הדואר הכללי של העיר . שם הם התעמתו עם חיילים בריטים.
פטריק פירס , אחד מראשי המרד, הכריז על אירלנד כרפובליקה עצמאית וקבע כי מונתה ממשלה זמנית .
אלא שלמרות שהמורדים היו בטוחים שהמרד יסחוף את הציבור, הציבור המפוחד לא הצטרפו ולא תמכו בגלוי במרד, בעיקר היתה ביקורת על ההרס שנוצר בכל רחבי דבלין והכאוס ברחובות, התושבים נשארו מבוצרים בבתיהם עד שהמרד הסתיים . ממשלת בריטניה הכריזה במהרה על חוק צבאי באירלנד, ותוך פחות משבוע כוחות הממשלה נכנסו בכוח אל בניין הדואר ורבים מהחסידים נמחצו למוות על ידי הכוח. כ -450 בני אדם נהרגו ויותר מ -2,000 אחרים, רבים מהם אזרחים, נפצעו קשה. בחודש מאי הוצאו להורג 15 מנהיגי המרד על ידי כיתת יורים. יותר מ -3,000 איש שנחשדו בתמיכת המרד, נעצרו, וכ -1,800 נשלחו לאנגליה ונכלאו ללא משפט .
שנים לאחר מכן דעת הקהל השתנתה והמנהיגים שהוצאו להורג הונצחו ונחשבו כגיבורים, היתה ביקורת ציבורית רחבה על האופן בו מנהיגי המרד הוצאו להורג ועל כך שרבים נכלאו ללא משפט הוגן, כך החלה תמיכה במורדים ובתנועה לעצמאות האירית שהלכה ותפסה תאוצה וזכתה לתמיכה ציבורית רחבה.
בשנת 1921 נחתם הסכם וב -1922 יצאה אירלנד לעצמאות והשלטון הבריטי הסתיים, המדינה הפכה לרפובליקה המודרנית אירלנד.
