ביום שני של חג הפסחא, 24 באפריל 1916, הכריזה קבוצה של לאומנים אירים בפיקודו של פאדרייג פירס וג'יימס קונולי על הקמת הרפובליקה האירית. כ -1,600 חסידים ערכו מרד נגד הממשלה הבריטית באירלנד. המורדים תפסו בניינים בולטים בדבלין. 

מנהיגי המורדים וחסידיהם שרבים מהם היו חברים בארגון לאומני בשם המתנדבים האירים, או קבוצה אחרת שנקראה צבא האזרחים, תפסו את סניף הדואר הכללי של העיר . שם הם  התעמתו עם חיילים בריטים. 

מוקדם יותר באותו אחר הצהריים, ממדרגות הדואר, קרא פטריק פירס , אחד מראשי המרד, הכרזה שהכריזה על אירלנד כרפובליקה עצמאית וקבעה כי מונתה ממשלה זמנית .

אלא שלמרות שהמורדים היו בטוחים שהמרד יסחוף את הציבור, הציבור המפוחד לא הצטרפו ולא תמכו בגלוי במרד, בעיקר היתה ביקורת על ההרס שנוצר בכל רחבי דבלין והכאוס ברחובות, התושבים נשארו מבוצרים בבתיהם עד שהמרד הסתיים . ממשלת בריטניה הכריזה במהרה על חוק צבאי באירלנד, ותוך פחות משבוע כוחות

הממשלה נכנסו בכוח אל בניין הדואר ורבים מהחסידים נמחצו למוות על ידי הכוח. כ -450 בני אדם נהרגו ויותר מ -2,000 אחרים, רבים מהם אזרחים, נפצעו קשה. בחודש מאי הוצאו להורג 15 מנהיגי המרד על ידי כיתת יורים. 

יותר מ -3,000 איש שנחשדו בתמיכת המרד, נעצרו, וכ -1,800 נשלחו לאנגליה ונכלאו ללא משפט . שנים לאחר מכן דעת הקהל השתנתה והמנהיגים שהוצאו להורג הונצחו ונחשבו כגיבורים, היתה ביקורת ציבורית רחבה על האופן בו מנהיגי המרד הוצאו להורג ועל כך שרבים נכלאו ללא משפט הוגן, 

כך החלה תמיכה במורדים ובתנועה לעצמאות האירית שהלכה ותפסה תאוצה וזכתה לתמיכה ציבורית רחבה. בשנת 1921 נחתם הסכם וב -1922 יצאה אירלנד לעצמאות והשלטון הבריטי הסתיים, המדינה הפכה לרפובליקה המודרנית אירלנד.

המורדים החזיקו מעמד שבוע בבית הדואר המרכזי לפני שנכנעו לכוחות הבריטיים. בעוד שחלקו הפנימי של בית הדואר נהרס באש בגלל הפגזות מתמשכות, לא נגרמו נזקים חמורים לחזית הראשית. תחת ממשלת אירלנד החדשה, בית הדואר המרכזי שוקם, החל משנת 1925 והבניין נפתח מחדש בשנת 1929.